קברים של קיסרים ופנינים שחורים

המיניבוס של הקבוצה המאורגנת עשה את דרכו מהחומה הסינית לכיוון היעד הבא בסיור, קברי שושלת מינג (בסינית:  明十三陵). קיימים, ממה שהבנתי, 18 קברים של קיסרים משושלת מינג, אשר הייתה קיימת בסין בין השנים 1368 ל-1644. רק שלושה מהם פתוחים לקהל הרחב. המיניבוס תפס מקום בחנייה של אתר הקברים, ירדנו ממנו והמשכנו ברגל לכיוון הקבר המרכזי. השמות של הסינים ארוכים מאד ומסובכים, כך שלמרבה הצער, איני יכולה לומר לכם מי היה הקיסר שאת הקבר שלו ביקרנו. אני פשוט לא זוכרת את השם. אבל אני יכולה לומר לכם שהדרך אל הקבר הייתה נחמדה מאד. עשינו את דרכנו על פני שביל ארוך, שבסופו מבנה גודל ואדמדם.

אבל לפני שהגענו אל המבנה, היינו צריכים לעבור דרך "שער המתים", שער גדול ויפהפה, בעל עיטורים כחולים, שפשוט עמד באמצע השביל. אני אספר לכם עוד על השער הזה בהמשך.

פנינו שמאלה אל שביל צדדי והמשכנו במעלה גבעה קטנה עד שהגענו אל הכניסה לקברים. ירדנו במספר רב של מדרגות עד שהגענו לקברים התת קרקעיים. על הקברים הלבנים היו פזורים מאות שטרות של כסף, אבל מעבר לכסף לא מצאתי בקברים שום עניין. אם אתם לא מתכננים להצטרף לסיור מאורגן לחומה הסינית, אני ממליצה לכם שלא לעצור לביקור בקברי שושלת מינג, אלא אם כן ממש חשוב לכם לחלוק כבוד לקיסרים המנוחים.

יצאנו מהקבר והגענו לראש המבנה האדמדם שראינו קודם לכן במעלה השביל. הנוף היה מרשים ביותר, אבל מהר מאד ירדנו משם והתחלנו לעשות את דרכנו חזרה אל המיניבוס. בדרך היינו צריכים לעבור שוב דרך "שער המתים". המדריכה שלנו עצרה אותנו לפני והסבירה לנו כיצד עלינו לעבור את השער.  היא אמרה שעלינו לעבור את השער ברגל שמאל ולומר בסינית "אני חזרתי לחיים", בכדי שהמוות לא ירדוף אותנו. חזרנו אחרי המשפט הסיני שאמרה וכך ניצלנו מהמוות.

בבית המלון שלי הודיעו לי מבעוד מועד שהסיור יכלול עצירה בשני מפעלים: מפעל לייצור פסלים מאבן ירקן, ומפעל לייצור פנינים. אז לא הופתעתי שאחרי הטיול בקברי מינג המיניבוס עצר במגרש החנייה של מפעל אבן הירקן. אכלנו שם ארוחת צהריים ואז עשו לנו סיור במפעל. ראינו איך יוצרים את הפסלים מהאבנים, והסבירו לנו כיצד מבדילים בין אבן ירקן אמיתית לאבן ירקן מזויפת. אם אתם שמים את האבן באור והיא לא מקרינה מינרליים – היא מזויפת, וגם אם אתם דופקים עליה והיא לא משמיעה צליל יפה – היא מזויפת. לבסוף, הובילו אותנו אל החנות של המפעל וחיכו שנקנה משהו. התכנון המקורי שלי היה לא לקנות דבר, אבל כשרואים כל כך הרבה דברים מסביב, קשה מאד לעמוד בפיתוי. קניתי כלב קטן מאבן ירקן, בגלל שהמזל הסיני שלי הוא כלב.

משם המשכנו למפעל הבא. גם במפעל הפנינים סיפרו לנו איך ניתן לזהות פנינים מזויפות. כשאתם מצמידים פנינים אמיתיות אחת לשנייה, הן משמיעות רעש צורם. ואז, אחרי ההסבר, הם ביקשו מאיתנו להסתובב ולבחור פנינים שאנחנו רוצים לקנות. שוב, תכננתי לא לקנות דבר. הסתובבתי ועשיתי את עצמי מסתכלת על הדברים. זו הייתה טעות כמובן.

טיפ #7- אם אתם לא מתכננים לקנות משהו, אל תעשו את עצמכם מסתכלים על הדברים. הסינים יחשבו שאתם מתעניינים ובסופו של דבר יגרמו לכם לקנות.

"את רוצה טבעת?" אחת המוכרות דיברה אליי לפתע פתאום. ורק אז קלטתי שאני מסתכלת על סדרה של טבעות פנינה.

"לא, לא," אמרתי, "אני רק מסתכלת."

"איזה צבע את אוהבת?" היא שאלה והצביעה על הטבעות. היו שם פנינים לבנים ופנינים שחורים.

"אני לא יודעת," אמרתי.

"את רוצה לנסות את זאת?" המוכרת שאלה, הוציאה את אחת מטבעות הפנינה הלבנות מהתצוגה והגישה לי אותה, "זה יכול להיות יפה לך."

היססתי לרגע ואז הסכמתי. השחלתי את הטבעת על האצבע ובחנתי אותה. לא אהבתי אותה. הורדתי אותה מהאצבע וניערתי את ראשי מצד לצד. "אני לא רוצה את זה."

"אז אולי דוגמה אחרת?"

"לא," אמרתי, העברתי את עיני על פני הטבעות ומלמלתי, "אני אוהבת את הפנינים השחורות."

גבותיה של המוכרת התרוממו מעט והיא חייכה חיוך קליל. "יש לך טעם יקר," אמרה והוציאה את אחת מטבעות הפנינה השחורות.

השחלתי אותה על האצבע שלי, בחנתי אותה ואהבתי אותה. אבל אז ראיתי את המחיר, וזה היה נראה לי מוגזם. הורדתי את הטבעת ואמרתי: "אני לא רוצה, תודה."

"למה לא?" היא שאלה, מופתעת, "לא אהבת?"

"אין לי כסף," השבתי.

"אה, זה בגלל המחיר?" היא אמרה, "אני יכולה לעשות לך הנחה. זה בסדר. כמה יש לך?"

"זה יקר מדי…"

"כמה יש לך?"

"אין לי מספיק."

"לכבוד החג אני יכולה להוריד לך את המחיר," היא אמרה והורידה את המחיר בכמה עשרות יואנים, אבל זה עדיין היה יקר מדי. עשיתי פרצוף עצוב.

"את סטודנטית, נכון?" היא אמרה, "יש לנו הנחות לסטודנטים." ואז היא שוב הורידה את המחיר. ולי לא היה עוד כוח להתמקח. קניתי את הטבעת.

טיפ #8- אם יש לכם תעודת סטודנט, מומלץ להביא אותה עמכם לסין, כי בסין מעריכים סטודנטים. כמעט בכל אטרקציה קיימות הנחות לסטודנטים.

כשכולם סיימו לרכוש טבעות, צמידים ושרשראות, יצאנו חזרה אל המיניבוס, שנסע ופיזר אותנו במלונות שלנו. וכך הגיע לסיומו היום השני שלי בבייג'ינג.