לטוס לשיאן

קודם כל, לפני שאני מתחילה לכתוב את הפוסט עצמו, אני רוצה להתנצל בפניכם הקוראים. לא עדכנתי את הבלוג במשך תשעה חודשים! אני משערת שזה בגלל שהייתי עסוקה מדי בצבא ולא באמת מצאתי זמן לשבת ולכתוב. אז עכשיו, כשאני חופשייה לגמרי, אני אמשיך לספר לכם אודות הטיול שלי בסין, שהסתיים בינואר 2013.

בסין, הטיסה היא חוויה בפני עצמה. או ליתר דיוק, החוויה בשדות התעופה השונים בסין היא חוויה בלתי נשכחת. אתם יכולים לבלות שעות על גבי שעות בשדה תעופה. אחרי שחזרתי מסין ניגשתי לאינטרנט וחיפשתי אחר הסברים אפשריים. מדוע כל הטיסות הפנימיות שהזמנתי בסין עוכבו? כן, כולן! ולא היה קשה למצוא תשובות. מסתבר ש"הטיסות המתעכבות" של סין ידועות ברחבי העולם. נמל התעופה הבינלאומי בבייג'ינג נמצא בראש רשימת נמלי התעופה בעלי המספר הרב ביותר של טיסות מעוכבות או מבוטלות (עם 17% של טיסות שהמריאו בזמן במהלך 2013), ונמל התעופה בשנגחאי נמצא מיד אחריו עם כ-21% טיסות שהמריאו בזמן במהלך 2013. כמה מהאתרים הסבירו שמזג האוויר הסוער הוא האשם בתופעה, אך אחרים הציגו הסבר הרבה יותר מתקבל על הדעת: סין הפכה ליעד תיירותי מוביל עבור תיירים רבים מרחבי העולם והם כולם נכנסים אל תוך סין דרך נמלי התעופה ועוברים מעיר סינית אחת לאחרת באמצעות טיסות פנים. נמלי התעופה אינם בנויים לתנועה רבה כל כך, ויש הרבה תנועה! אז התנועה יוצרת פקקים והפקקים מעכבים את הטיסות.

כשסיימתי את ההתנדבות שלי בשמורות וולונג (Wolong Reserve), עשיתי את דרכי חזרה לצ'נגדו (Chengdu) ובערב, עשיתי את דרכי אל נמל התעופה של צ'נגדו. הטיסה שלי הייתה אמורה להמריא בשעה 19:00. זכרו, היא הייתה אמורה להמריא בשעה הזו. הגעתי לשער תוך דקות ספורות וחיפשתי אחר מקום בו אוכל לאכול ארוחת ערב. אכלתי במסעדה אלגנטית, בה לוקחים את האוכל ממזנון פתוח. כסיימתי לאכול, כחצי שעה לפני שעת ההמראה, עשיתי את דרכי חזרה אל השער.

מעוכבת. שעה. אני יכולה לספוג את זה. התיישבתי על אחד מספסלי המתכת, הוצאתי את אחת מהספרים שהבאתי איתי לסין והתחלתי לקרוא. עד אז לא היה לי זמן לקרוא.

אבל שעה עברה ונראה היה שהטיסה לא עומדת להמריא בזמן הקרוב. הם אפילו לא פתחו את השער או קראו לנוסעים. ואז הם הכריזו עיכוב נוסף של חצי שעה. שזה נהדר. אני יכולה לספוג גם את זה. הבעיה הייתה שחצי השעה התרחבה לשעה נוספת ושהנוסעים הסינים התחילו לאבד את הסבלנות. אישה מבוגרת ניגשה אל דלפק השער והחלה לצעוק על אנשי הצוות המסכנים בדלפק. לא הבנתי מה היא אומרת, כיוון שזה היה בסינית שוטפת, אבל יכולתי להבין משפת גופה שהיא הייתה כועסת. מאד כועסת. והנחתי שהיא כועסת בגלל שהטיסה התעכבה. זמן רב מדי. אחרי זמן מה, עוד כמה סינים הצטרפו אל הסינית המבוגרת, צעקו על פקידי הדלפק ומחאו כפיים בחוזקה.

השמיים החלו להחשיך מחוץ לנמל התעופה. חלפו עוד עשרים דקות. הצוות של נמל התעופה החל לחלק חטיפים ופחיות של "7Up". סיימתי לקרוא את הספר שלי. שתיתי אט-אט מהפחית שחילקו לי, מנסה להעסיק את עצמי במשהו. התחלתי להשתעמם. אני לא אוהבת להיתקע במקום אחד יותר מדי זמן. אבל אחרי כמה דקות סיימתי את השתייה והטיסה הייתה עדיין בגדר "מעוכבת".

שלחתי הודעה לאבא. "הטיסה שלי מעוכבת כבר שלוש שעות!"

אחרי זמן מה הוא התקשר. "את לא תאמיני," הוא היה נשמע די משועשע.

אני לא הייתי משועשעת בכלל. "מה?"

"עשיתי גוגל על הטיסה שלך וגיליתי… את שומעת?"

"כן."

"גיליתי ש… שימי לב… אפס… א-פ-ס אחוז מהטיסות של החברה שלך יוצאות בזמן!" הוא קרא, מלא התרגשות, "את מאמינה?! אפס אחוז!"

"ואו, זה ממש מעודד…" מלמלתי.

"הו, הם עדיין לא יודעים מתי הם ממריאים?" אבא שאל.

"לא, הם לא."

"טוב, אז אני מקווה שהם ימריאו בקרוב. תהיי חזקה!" הוא אמר וסגרנו את השיחה.

בערך שלוש שעות וחצי אחרי שהטיסה הייתה אמורה להמריא, אנשי הצוות קראו לנוסעים להתקרב אל השער. הם פתחו את השערים! כולם היו מאד נרגשים. מיהרנו אל תוך המטוס וחיכינו להמראה, אבל גם ההמראה לא הגיעה במהירות מספקת. המטוס התנתק מבניין נמל התעופה, אבל הוא נשאר על מסלול ההמראה במשך כחצי שעה נוספת. נראה היה שהם שחררו את המטוס מהשער רק כדי שהנוסעים יפסיקו להתלונן על הטיסה המעוכבת.

כשהמטוס המריא סוף כל סוף, הייתי האדם המאושר עליי אדמות.

הייתם בסין לאחרונה? ספרו לי בתגובות אם הטיסות עדיין מפגרות בזמנים!