יום ביא'אן

הצוות של בסיס הפנדות בוולונג הזמין אותנו לאירוע חגיגת השנה החדשה, שהתקיים בעיר יא'אן (Ya'an, בסינית: 雅安). האירוע היה צפוי להתחיל בערב, בסביבות השעה 19:00, אז המדריך שלנו החליט להביא אותנו מוקדם יותר ליא'אן באותו היום, בכדי שיהיה לנו זמן להתרשם מהעיר לפני תחילת האירוע. ויש הרבה מאד דברים שניתן להתרשם מהם ביא'אן, שממוקמת בחלקו המערבי של מחוז סצ'ואן.

מבט על יא'אן

התחלנו את הסיור שלנו מול הגשר הזה, שעובר מעל לחלקו העליון של נהר היאנגצה (Yangtze River). לגשר קוראים גשר גלריית יאזאו (Yazhou Gallery Bridge) וכשעלינו עליו, גילינו שקיימות חנויות קטנות בתוך מבנה הגשר. החנויות הן בעיקר חנויות תה ומזכרות, שמוכרות המון מזכרות הקשורות לפנדות. כובעי פנדה, מחזיקי מפתחות בצורת פנדה, פסלוני פנדה וכן הלאה. אני מניחה שהם מוכרים ביא'אן הרבה מזכרות הקשורות לפנדה כיוון שהעיר קרובה לבסיס הפנדות.

 כשסיימנו לשוטט ברחבי הגלריה של הגשר, התחלנו לשוטט לנו ברחבי חלקה המודרני של העיר. אני לא זוכרת את המסלול המדויק שלנו, אבל אני יכולה לספר לכם על כמה דברים שראינו לאורך הדרך. עברנו דרך שוק מקומי, מלא בדוכנים שמכרו בגדים, קופסאות, צעיפים, סכיני מטבח וכל מיני דברים אחרים שיכולים להיות שימושיים לסיני בביתו. אבל אני, באופן אישי, לא הייתי צריכה שום דבר מהשוק המקומי. עזבנו את השוק ועשינו את דרכינו אל הרחוב הראשי. היו שם חנויות מודרניות רבות וכולן היו ענקיות. נכנסנו לתוך חנות תכשיטים, הצצנו במחירים ומיהרנו החוצה. לאחר מכן, משום מה ביקרנו בחנות נעליים וכשסיימנו לעבור דרכה, חזרנו אל הרחוב הראשי.

הרחוב הראשי ביא'אן

זוג אוהבים מהונג קונג, שפגשנו מוקדם יותר בבסיס הפנדות, נתקל בנו כשיצאנו מחנות הנעליים. סינים שמוצאם מהונג קונג בדרך כלל יודעים לדבר באנגלית סבירה ביותר, כך שלא הייתה לנו בעיה לתקשר עמם. מוקדם יותר, בבסיס הפנדות, הם שאלו אותי ואת הנערה הצרפתייה לגבי ההתנדבות עם הפנדות. אמרנו להם שזוהי חוויה נהדרת, אך שיומיים-שלוש מספיקים. אתם לא חייבים לשהות בבסיס הפנדות במשך עשרה ימים בכדי ליהנות מהחוויה.

"אתם עוקבים אחרינו?" התבדחנו איתם.

הבעל קרץ. "אני חושב שאתם הם אלה שעוקבים אחרינו," הוא אמר בחיוך.

"טוב, אנחנו מקווים שלא לראות אתכם שוב," השבנו גם אנחנו בחיוך והתחלנו ללכת בכיוון ההפוך.

המדריך שלנו הציץ בשעונו וניסה לחשב כמה זמן נשאר עד שהאירוע יתחיל. היה לנו מספיק זמן, אז התחלנו ללכת לכיוון החלק המרשים ביותר ביא'אן: שוק האוכל, שבאותו זמן היה מלא באנשים שרכשו אוכל לביתיהם. המקומיים עמדו לצדי הרחוב והציגו לראווה את הסחורות שלהם, בעגלות קטנות, בסלסילות או פשוט כך, מונחות על הכביש הסלול. הם מכרו שם כל סוג מזון העולה על הדעת. ירקות, פירות, תבלינים, צבים, דגים וכמובן, תרנגולות. היו כמה תרנגולות חיות שהתרוצצו בתוך כלובים קטנים בצדי הדרך, אך היו גם כמה תרנגולות מתות, מוכנות ומזומנות להילקח היישר אל תוך המטבח.

תרנגולות מתות, היישר אל המטבח

אני אוהבת את שוק האוכל. בקצה המרוחק ביותר של השוק, עמד בית ספר יסודי. קבוצה של ילדים בדיוק יצאה מדלתות בית הספר ועשתה את דרכה אל עבר שער היציאה. הם כולם היו קטנים, לבושים בתלבושות צבעוניות של בית הספר ושמחים מאד. כשהם עברו דרך השער וראו אותנו, הם נפנפו בחביבות ואמרו: "שלום!"

אחד מהם החליט להשוויץ באנגלית הטובה שלו. "קוראים לי…" הוא אמר בחיוך גדול וסיים עם שם סיני ארוך ומפוצץ. אני לא זוכרת מהו בדיוק. שמות סינים הם לעיתים קרובות מורכבים מאד. "מה שלומכם?" הוא שאל אותנו.

"מעולה, ומה שלומך?" השבנו בחיוך.

"טוב!" הוא השיב, נפנף לשלום והצטרף לחבריו, משאיר אותנו שם מוקסמים.

השמיים החלו להחשיך טיפה והגיע הזמן שלנו לעשות את דרכינו לכיוון מקום האירוע, מסעדה מפוארת שעמדה באחד מהקצוות של הרחוב הראשי, בקרבת אזור בכביש שהיה תחת שיפוץ מאסיבי. כשהגענו, כולם כבר היו שם, ישובים מסביב לשולחנות עגולים. כמה דקות לאחר מכן, האירוע התחיל. הדוברים לא דיברו באנגלית, כמובן, כך שלא הבנו על מה הם מדברים, אך אני הנחתי שהם משבחים את צוות בסיס הפנדות על שנה נהדרת ומאחלים לכולם שנה אף יותר מוצלחת. ואז, אחרי שכל האנשים החשובים סיימו לשאת את הנאומים שלהם, האוכל החל להגיע. האוכל במסעדות מפוארות לעולם לא יהיה טעים כמו האוכל שבמסעדות מקומיות, רגילות. לא אהבתי את רוב המנות שהוגשו. מה שהיה מונח על הצלחות היו בעיקר בשרים של צבים וחזירים, שבהם לא נגעתי כלל. והיה גם יין, שגם אותו לא ממש אהבתי.

כשהסתיימה ארוחת הערב, כולם עשו את דרכם אל המבנה הסמוך, שם צפינו בחלק האומנותי של הערב. אף על פי שהמופעים היו בסינית, חלק זה של הערב היה הרבה יותר מהנה מחלקו הראשון. חברי הצוות של בסיס הפנדות לקחו חלק במופעים. כמה מהם שרו וניגנו על כלי נגינה, כמה מהם עשו הצגה תיאטראלית וכמה השתתפו מבעוד מועד בקליפ משעשע שהוקרן על המסך הגדול בסיום הערב. בתקופה זו של השנה, שיר הגאנגם סטייל היה להיט בסין, כך שזה לא היה מפתיע שהשיר שימש השראה לקליפ הסיום.

וכשהכול הסתיים, הספירה לאחור החלה. 10, 9, 8, 7, 6, 5, 4, 3, 2… 1. והשנה החדשה הגיעה.